<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ד</h1>
<h2>דף נח:</h2>
כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגומר את תרומת ה' מעשר מן המעשר (במדבר י"ח כ"ו) מכאן שמצות עשה על הלוי שמן המעשר שלוקח מישראל שיתן אחד מעשרה לכהן, ויש רשות לישראל להפריש אותה וליתנה לכהן ויתן המעשר ללוי אחר שהפריש ממנו תרומתו (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ג הי"ב) כדאמר ר' יוסי בפ"ק דתרומות ירושלמי (דף ג' ב') ואבא אלעזר בן גומל בפרק כל הגט.
עוד שנינו שם (תרומות פ"א מ"ו), חמישה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה בעל קרי שאינו יכול לברך, ואין כך הלכה (ע"פ ברכות כ"ב א') לפיכך נמנה במקומו חרש המדבר ואינו שומע לפי שאינו שומע הברכה כך מפרש בירושלמי (תרומות ד' א'), והאלם ששומע ואינו מדבר והערום מפני שאינם יכולים לברך והשיכור והסומא מפני שאינם יכולים לכוין ולהפריש את היפה (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ד ה"ד). משמע שאין אלם נפסל אלא מפני שאינו יכול לברך מכלל שתרומה ניטלת במחשבה בלא שום דיבור (גיטין ל"א א' תד"ה במחשבה). קטן שלא הביא שתי שערות רבי יהודה אומר תרומתו תרומה רבי יוסי אומר עד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומה ומשבא לעונת נדרים תרומתו תרומה (תרומות פ"א מ"ג) והלכה כרבי יוסי.
המפריש תרומה במחשבה בלבד ולא הוציא בשפתיו כלל הרי זו תרומה שנאמר ונחשב לכם תרומתכם (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ד הט"ז).
